יום שני, 30 בספטמבר 2013

עברתי דירה!!!

האתר והבלוג שלי התחדשו והתמזגו! מוזמנים לאכסניה החדשה: www.kerenavni.com



על המלאכה אמונים חברי Soda ובראשם אירית (יוקה) אנג'ל המהממת, שעמדה בגבורה בכל השיגועים שלי. (בואו נאמר שה'סליחה' היחידה שביקשתי ביום כיפור האחרון היתה ממנה)... תודה, איריתי, עשית עבודה מופלאה!
והנה עוד כמה אתרים מגניבים שהם בנו: http://gvirtzcatering.com/http://bigassfans.co.il/.

מקווה שהצלחתי להעביר את כל הפעקלאות בלי שאף אחד יאבד בדרך, אבל אם כן בטעות, אתם מוזמנים להירשם שוב לבלוג החדש: http://kerenavni.com/blog/. אשמח בכם מאוד!


שתהיה שנה טובה! (עכשיו כשהיא באמת התחילה...)
קרן



יום שישי, 27 בספטמבר 2013

אושפיזין

אני בונה בתים לאנשים. לעיתים המנדט שלי מסתיים כשהבית הוא עדיין מבנה ועדיין לא 'בית'. מבחינתי המבנה הופך ל 'בית' כשבעליו מצליחים לשפוך את נפשם לתוכו. המבנה נהיה ל'בית' כשהוא משקף משהו מהלך הרוח של בעליו.
בנות בלוג 'הביתה' מתעניינות בבתים האלה, מלאי האופי, שכשאתה נכנס אליהם, אתה מרגיש מיד בבית ולא רוצה לצאת. לעיתים קשה לפרוט את התחושה לגורמים, שהרי לקסמים אין נוסחאות, אך באמצעות צילום רגיש של הגר דופלט וראיונות עדינים עם בעלי הבית, הן בכל זאת מצליחות לשים יד על הקסם החמקמק.
משהוחלט ב'באבלז' על פרויקט 'אושפיזין', מה שמחתי לארח את בלוג 'הביתה'. הבלוג הוקם בשנת 2011 ונדמה כאילו הוא כאן מאז ומעולם. הבתים שהן בוחרות לכתוב עליהם אינם מתהדרים בסגנון אדריכלי/עיצובי כזה או אחר. התנאי היחיד הוא שהבית יהיה בעל נשמה יתרה. לצד הפוסטים היפיפיים הן מתחזקות גם חנות מקוונת לעילא!

מזמינה אתכם לפוסט שלהן על בית חופש מעניין בדנמרק:
קרוב מאד לאוקיינוס האטלנטי, בחוף המזרחי של דנמרק שוכנים בשלווה שני בתי החוף של אבי וטופה. הבתים נרכשו לא מזמן בעיקר כדי לשכן את המשפחות והחברים הרבים שבאים לביקור, אחרי הכול, אבי מזכיר לי, שניהם הגיעו לדנמרק ממדינות אחרות והאורחים שבאים נשארים כמה ימים. אחרי שתראו את הבתים אנחנו בטוחות שגם אתם תרצו להיות חברים של אבי וטופה.



כשרכשו את הבתים הם נראו לגמרי אחרת. הצבע החיצוני של הבית היה אדום והפנים כולו היה בצבע עץ כהה. מיושן מאד, חום, קודר ומעושן. "דבר ראשון רצינו אור" אבי אומר. הם גייסו כמה חברים, צבעו בחוץ בשחור ובפנים בלבן. שייפו את הרצפה והלבינו אותה מעט. עכשיו אפשר היה להתחיל ולהכניס את הדברים שלהם.
הסלון כולו נוחות וחמימות. על הספות האפורות כריות נוי בגווני כחול, מאד רך ומזמין להתרפקות. רצפת העץ, האח והפסנתר עוטפים את הסלון בביתיות נינוחה. מעל הספה תמונת ים סוער מסבא וסבתא של טופה.




גם השולחן בפינת האוכל מסבא וסבתא של טופה, אותם הוא שימש כשולחן כתיבה. על הקיר לצד השולחן תלוי גלגל הצלה מסירת דיג מקומית. את המשוטים הם קנו ושילבו אותם מאוחר יותר. את ציור הכלניות שתלוי בסמוך הם קבלו מתנה מחבר ומסתבר שחתום על הציור צייר ישראלי דרוזי, סאלח אל קרא, נעים להכיר.
על הקיר בכניסה לבית תלויה מפת בית ספר גדולה שאבי קנה לטופה ליום הולדתו. את התיבה  הם מצאו בשוק פשפשים בנורווגיה, מסתבר שהיא התגלגלה כל הדרך מברוקלין.. ואפילו יש  את כתובת המשלוח המקורית כדי להוכיח את זה.


חדר השינה ממשיך את אותה צבעוניות נעימה וכה אירופאית, עם כיסוי מיטה עשוי טלאים ובכריות הנוי שמונחות על הספה. את העניין המרכזי בחדר יוצרת תמונה מלאת חיים וצבע של האמנית והסופרת קרן גליקסן.


אנחנו נפרדות מאבי וטופה המקסימים שליוו אותנו למשך שלושה פוסטים שבהם התארחנו בבתים שלהם ונהנינו כל כך. תודה על התמונות הנפלאות שצלמתם עבורנו ושנה נפלאה לשניכם ולמשפחותיכם.






חג סוכות שמח
שלכם דנה, עדי ותמר
קישורים לפוסטים קודמים של אבי וטופה: http://www.habaytashop.co.il/?item=132&section=1


פוסט זה פורסם במסגרת פרויקט 'אושפיזין' של קבוצת 'באבלז'. מזמינה אתכם לסוכות הוירטואליות המשמחות של כולן. 

כמעט אחרי החגים שמח גם ממני,
קרן

יום רביעי, 17 ביולי 2013

שני חברים יצאו לדרך

שבוע שעבר היתה אצל הבנות שלי חברה. שיחקו ושיחקו, אכלו ואכלו ולבסוף התקשו להיפרד. "הלוואי והיית אחות שלנו", אמרו. בהיותן ילדות פרקטיות, משהבינו את המגבלות הגנטיות עברו לפנטזיה אחרת: "הלוואי והיית גרה בצמוד אלינו". 



אמנם התום שבפנטזיה הילדותית הזו חולף עובר לו, אבל מי מאיתנו לא חלם לבנות את ביתו בצמוד לאח/אחות אהובים או לחברים טובים? הפנטזיה כוללת גם אספקטיים אופורטוניסטיים כמו הוזלה בעלויות בניה אך בעיקר חיים שלימים של שותפות. חיים בהם הילדים זוכים בעוד משפחה, עוברים מבית לבית, החברה/האחות לוקחת אותם מבית הספר כשאת נתקעת, כשכולם הולכים לישון היא באה אליך לקפה בגינה ועוד ועוד. (שלא לדבר על כוס הסוכר שתמיד מוכנה אצל השכנים האלה)...

מ' וא' אמנם שייכים לג'נדר שמתרגש יותר מהאספקטים האופורטיוניסטיים שתוארו לעיל, אבל הם גם גברים רגישים שמטפחים חברות של עשרות שנים.

הם החליטו לצאת לדרך משותפת וחיפשו את ההזדמנות. לבסוף מצאו מגרש של 6 יחידות דיור. המוכר התעקש למכור את כל השטח בעסקה אחת. אפשר רק לתאר את מורכבת העסקה. היא קמה, נפלה, חזרה, הסתבכה, החליפה משתתפים, אבל בסוף - יצאה לדרך!


בשלב הזה נכנסנו אנחנו לתמונה (אנחנו= אדר' ענת רשף-גלעד ואני).

"אנחנו רוצים אותם דברים".
"אלו יהיו שני בתים זהים".
"כמעט".

או. אז ב'כמעט' הזה כבר היה ברור לשתינו שמדובר בשני בתים שונים לכל דבר ועניין.

הפגישה הראשונה עם הלקוחות היא מאוד משמעותית. צריך להקשיב קשב רב. צריך להקשיב קצת מעבר למילים. לפעמים אנשים כבר חלמו, עיבדו, פסלו ועכשיו מציגים לך את הפשרה.
בדר"כ בפגישה הראשונה יש את תמצית הבית. צריך רק להקשיב.

אז מ' וד' חלמו על בית בו יהיה ניתן לארח בכיף את כ-ל המשפחה המורחבת. ויש הרבה!


הבית תוכנן כך שניתן 'לפתוח שולחן' (פשוטו כמשמעו) מהמטבח ועד לפינת האוכל כ - 8.50 מ' או מפינת האוכל ועד לפינת הישיבה בחוץ. (דרך הויטרינות) כ- 10 מ'.

א' ו א' חלמו על בית בו מכל עבר אפשר להרגיש את החוץ. רצו גינה משמעותית ככל האפשר.


כל בית תוכנן כפרויקט עצמאי, אך לנו כאדריכליות היתה אחריות לייצר נפח נעים כלפי הרחוב. הבתים תוכננו כך שכלפי הרחוב הראשי (החזית הארוכה בה הם מחוברים), הם יתפסו כנפח אחד. ואם נפח אחד אז כדי שלא יראה כבד, חילקנו אותו לפרוסות אופקיות באמצעות זכוכית המפרידה בין קומת הקרקע לקומה א'.

הכניסה הראשית (מהחזית הצדית) לבית משפחת מ'.


בעבודה עם הבתים הללו התנסיתי בפעם הראשונה בייבוא אישי מסין של חומרי בניה. לרב החברות הללו לא 'מתעסקות' עם דגים קטנים, אך כיוון והם שילבו כוחות והיו מעין בית אחד גדול, זה השתלם לכולם. (אופורטיוניזם, אמרנו..)
מטעמי תקציב אף אחד מאיתנו לא טס לסין ונאלצנו לבחור את כ-ל חומרי הבניה מקטלוגים. ריצוף-כלים סניטריים-ברזים-חיפויים-גופי תאורה ועוד. זה היה הימור לא קטן ש(עם קצת מזל) הצליח בסוף.


נשקלה האפשרות להזמין גם את עבודות הנגרות (כולל המדרגות), אך לבסוף הוחלט ללכת על נגר מקומי. (אנחת רווחה של האדריכלית...)



לשני הבתים חומרי גמר דומים ומשקפים את ה'אני מאמין' שלי על פיו כל מה שנייח בבית צריך להוות מצע שקט לחיים הצבעוניים והרעשנים. בית מ' וד' אובזר בריהוט ואביזרים צבעוניים-משמחים בעיקר מהחנויות הנפלאות של sofi בשוק הפשפשים ושל Tweelingen ברמות השבים. בית א' וא' אובזר באופן יותר מונוכרומטי בעיקר מהחנות המקסימה של Basic במושב אודים.







ועכשיו רגע של חוסר ציניות. לעבוד עם לקוחות מהמגזר הפרטי זה לא תמיד קל. כל שקל שהם אי פעם חסכו (במדינה הקשה הזו) נמצא בידיים שלך, כל חלום שהם אי פעם חלמו, כל pin שהם אי פעם נעצו- הכל באחריותך. וזה לא פשוט. אבל תחושת הסיפוק שיש בסוף הדרך - ממכרת לגמרי :)

צילומי אדריכלות: אלעד שריג
צילומי אווירה: אנכי






יום שלישי, 7 במאי 2013

כמעט טוב מאוד...

הבית של אחותי (אורית זילברמן, Tweelingen-design) וגיסי האהובים פורסם כבר לא פעם. בצדק. אחד הבתים היפים, הנעימים והחכמים שאני מכירה.

צילום: יונתן בלום

צילום: הגר דופלט

צילום: הגר דופלט

הפעם אני רוצה לקחת אתכם לאזורים פחות מתויירים בבית.

אחורה בזמן.
שנת 2010. אורית ואני (על משפחותינו) גרות בבניין בצפון הישן של תל אביב. היא בקומה ראשונה, אני בשלישית.
שבת. היא חוזרת מחברה שבנתה בית בשדה ורבורג עם עיניים נוצצות. "ככה צריך לחיות". היא אומרת.

צילום: הגר דופלט

אורית, כמו אורית, חולמת ומבצעת. הלכו וראו כמה בתים באזור. הם היו 'ליד' אבל לא זה. ואז הוא הגיע. בית החלומות.
אני נקראתי לחוות דעה כאחות וכאדריכלית. מה אומר? מי כמוני יודעת כמה כאב ראש, כאב לב וכאב כיס כרוכים בבניית בית חדש. (חומר לפוסט בפני עצמו :)), כמה מזל צריך האדם למצוא בית מושלם, בדיוק למידתו וטעמו, שמישהו אחר עבר כבר את ייסורי לידתו. כמה מזל שצריך, לאורית ויניב היה אותו בגדול! הבית באמת כאילו נתפר בשבילם. החל מהתכנון וכלה בעיצוב ובבחירת החומרים. נכון שלא הכל היה 'בול', אבל האדפטציות היו כל כך קטנות ומינוריות, שמניסיוני, גם כשהלקוח בוחר אותם בעצמו, זה לא תמיד בדיוק. (בטח לא בחלוף הזמן והאופנה).

צילום: יונתן בלום


צילום: יונתן בלום

בקיצור, הכל היה כמעט טוב מאוד! אבל הבית ממנו באנו לא הסתפק ב'כמעט טוב מאוד'. גם כשקיבלנו 98 היו שואלים אותנו לאן נעלמו שתי נקודות. 
אז מה לא היה מושלם? ליחידת ההורים לא היתה מקלחת ושירותים משל עצמה. בבית כל כך גדול ומפנק אין סיבה שחמש נפשות (לא כל כך מסודרת...) יחלקו את חדר האמבטיה והשירותים. אין סיבה שיווצרו "פקקים" בבוקר כשכולם מנסים להתארגן ליום חדש.
האזור המשותף במפלס המגורים לא היה 'נקי'. היה לו עוד מסדרונון שהוביל לשירותי אורחים, אמבטיה כללית ויחידת הורים.
למפלס זה היתה מערכת מיזוג אוויר מרכזית (בחדרי ילדים אני מעדיפה לעשות מזגן עילי קטן ופשוט בכל חדר. יותר זול  בטווח הקצר ויותר זול וירוק בטווח הארוך). מעבר לעלויות התפעול, הדבר תבע גם הנמכות גבס מבאסות. משום מה היחידה עצמה הותקנה באחד החדרים והוא הונמך עד כדי הריגתו... היתה גם הנמכה בצורת 'ח' בחלל המבואה של מפלס המגורים שהובילה את פיזור האוויר לכל החדרים.


כאן נקראתי לתמונה כאשת מקצוע. תכננתי את השיפוץ שכלל את השינוי במפלס המגורים, שינוי מהיסוד בקומת המרתף ושינויים נקודתיים במפלס הכניסה והגינה.
האתגר הגדול היה להוסיף חדר רחצה ליחידת ההורים. כמעט להוסיף חלל יש מאין. תעשו לעצמכם תרגיל עיצובי קטן, הסתכלו בתכנית ונסו להוסיף חדר מקלחת ליחידת ההורים. היכן היא מסתתרת?...

תמונות של מפלס המגורים לפני:



אז הנה ה'פתרון' שלי: 'יישרתי' את המבואה ללא המסדרונון המיותר. שיניתי את הכניסה ליח' ההורים כך שתהיה מתוך המבואה, תכננתי אמבטיה כללית שהכניסה אליה אף היא מתוך המבואה, ובשטח ש'התפנה' יצרתי מקלחת הורים שהכניסה אליה מתוך יחידת ההורים. ה'מחיר' היה שני ארונות קיר שהתקצרו קלות, אך חישבנו את הקיצוץ כך שלא יפגעו חלקי מודולים של הארון ושניים מהם עברו אחר כבוד לחדר של יונתן ומיכאל. (מיחזור!)

והנה חדר האמבטיה החדש:



חדר השינה של יונתן ומיכאל ש"ניצל" והפך לחדר ראוי לאחר ביטול הנמכת התקרה שהיתה בו:

צילום: הגר דופלט ל'הביתה'

חדר השינה החדש:

מבט מדלת הכניסה לדלת חדר הרחצה

צילום: הגר דופלט 

הפוסט הזה ניסה לחדד שוב את האבחנה בין תכנון לבין עיצוב ודקורציה. תכנון הוא השלב שקובע את אורחות החיים בבית. האם יהיה תור בבוקר לחדר האמבטיה וכד'. ההלבשה של החלל, בחירת החומרים והרהיטים חשובה כשלעצמה, אך אינה משפיעה על התנהלות החיים.

אז נכון שאלו לא החללים הכי סקסיים או מצולמים בבית, אבל אלו האזורים בהם חיים. בסוף היום אנו חיים בבית ולא במגזין...




יום חמישי, 11 באפריל 2013

עיר-רשת . חלק ב'

צידו השני של המטבע המרחבי בעידן הרשת הוא צמיחת יצור אורבאני חדש: עיר העולם. החברות הבינלאומיות מפזרות אמנם פעילות ברחבי העולם (כאמור בפוסט הקודם), אבל מרכזות את הניהול והשליטה המרכזית באותן ערים, דוגמת ניו יורק, לונדון וטוקיו. (מתוך ספרו של פרופ' אריה שחר: 'כפר גלובלי? עיר גלובלית!, 2009)



המגמות העיקריות במהפכה העירונית החדשה מצויות כבר לנגד עינינו. מטרופולין תל אביב כבר לוקח חלק פעיל במהפכה. 

תל אביב מבעד לעדשתו של הצלם רון שושני

ככל שהכלכלה העירונית מחוברת יותר למערכת הכלכלית הגלובלית, גדלים סיכויי הצמיחה של אותה עיר. ערי עולם הן אותן ערים אשר חלק עיקרי של כלכלתן מחובר ומוטמע בכלכלה הגלובלית.

תל אביב מבעד לעדשתו של הצלם רון שושני

ההתפתחות הכלכלית העצומה של ערי עולם גובה מתושביהן מחיר חברתי גבוה; זהו המחיר של קיטוב חברתי הולך ומעמיק בין רובד עליון ורובד תחתון בחברה העירונית. המעמד הבינוני, שהיה חוט השדרה של החברה העירונית בעיר התעשייתית, הולך ונעלם. ככל שהכלכלה העירונית נעשית מבוססת יותר ועשירה יותר, כך גדל הפער ברמת הדיור, רמת הרווחה ואורח החיים בין קבוצות האוכלוסייה. (על מחירי הדירות בתל אביב אין צורך להכביר מילים, נכון?)
אחת התמונות המדהימות ביותר בעיר עולם היא תחלופת היום והלילה בבנייני המשרדים המפוארים ביותר. ביום מאוכלסים בניינים אלה בעובדים המקצועיים ביותר של החברות הרב-לאומיות, ובלילה הם נתפסים על ידי צבא השרתים ועובדי הניקיון, רובם מהגרי עבודה.

תל אביב מבעד לעדשתו של הצלם רון שושני

הביקוש למשרדים חדישים הוא מנוע עיקרי לעיצוב מחודש של דמותה הפיסית של העיר. 
לעיתים מגדלי המשרדים 'צומחים' במרכז העיר בתוך המע"ר (מרכז עסקים ראשי) ההיסטורי ולעיתים הוא קם באתר חדש, ''אתר על'' - ריכוז משרדים ומגורים בעל ממדים גדולים ועיצוב ארכיטקטוני מיוחד בנפרד ובריחוק מהמע''ר. (אזור הבורסה ברמת גן היא דוגמא המוכרת לנו). פתרון זה חיוני בעיקר בערים המקפידות על שמירת קו רקיע נמוך של המרכז ההיסטורי, כדוגמת פאריס.

בדיוק כשרציתי ללחוץ על 'פרסם' בעלי היקר שלח לי לינק לקורס אונליין בנושא. (אמרנו שאין מגבלות זמן ומרחב, מה שמאפשר לי לעשות קורסים של אוניברסיטאות נחשבות בארה"ב).  הקורס מתחיל ב-4 למאי. מבטיחה לדווח!



יום שלישי, 2 באפריל 2013

עיר-רשת. חלק א'

התואר שקיבלתי מהטכניון הוא ב'אדריכלות ותכנון ערים'. חייבת להתוודות שמעולם לא תכננתי עיר.
מדי פעם אני מנהלת ביני לבין עצמי דיון על גבולות המקצוע והשפעתו. האם לתכנן בית טוב למשפחה שווה בהשפעתו לתכנון תשתיות בקנה מידה גדול? 
בתחרות הסמויה בין חשוב ובעל תרומה לבין המשיכה הטבעית שלי לעיצוב, ידו של האחרון על העליונה. תמיד נמשכתי לאובייקטים (גם בניין בעל עשרות אלפי מטרים מרובעים הוא אובייקט). לרב אני חותמת את הדיון בכך שגם לתכנון בניין/בית טוב, שמייצר מארג קשרים חברתיים וערכיים למשתמשיו, יש השפעה. 


ובכל זאת מדי פעם הראש מפליג בהגיגים ומחשבות רחבות קנה מידה. מזה זמן מה אני תוהה לגבי ההשלכות המרחביות של עידן המידע או חברת הרשת בה אנחנו נמצאים. לשינויים טכנולוגיים השלכות חברתיות, כלכליות ופוליטיות  מרחיקות לכת ומכאן בהכרח גם מרחביות.


אחורה בזמן. משהו כמו מאתיים חמישים שנה. המהפכה התעשייתית שינתה את המרחב באופן חסר תקדים. מרכזי הערים נתפסו בתעשייה כבדה ומזהמת, ערים לוויניות חדשות הוקמו בסמוך למרכזי תעשייה אלו והכילו מגורים בתנאים קשים. באופן כללי חל מעבר מאסיבי מן הכפר אל העיר והמרחב כבר לא נראה אותו הדבר.




כעת אנחנו בעיצומה (?) של מהפכת המידע ומרתק לחשוב כיצד מהפכה זו משפיעה על התארגנות המרחב.
המושג 'חברת רשת' מתייחס לשינויים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שנגרמו כתוצאה מהתפשטות הרשת, המידע הדיגיטלי וטכנולוגיות תקשורת. (המושג הוטבע באקדמיה בשנת 1980).



עידן המידע או העידן הדיגיטלי קיצר (כמעט ביטל) את מימד המרחק הפיסי. מעניין שהמונח 'כפר גלובלי' הוטבע כבר ב-1959 הרבה לפני המצאת האינטרנט. חוקר התקשורת מרשל מקלוהן טבע את הביטוי כדי להגדיר את האופן בו משפיעה תקשורת ההמונים על תחומי עניינם ועל אופן התייחסותם של בני-אדם זה לזה בהופכה אנשים רחוקים ומנותקים זה מזה ברחבי העולם שותפים בתחומי העניין בזכות כלי תקשורת ההמונים המעבירים בו זמנית חדשות ובידור לציבור רחב ברחבי העולם. לטענת מקלוהן, מצמצום המרחקים שיצרה העברת המידע באמצעות תקשורת ההמונים נגזר צמצומו של כדור הארץ עד כדי כפר גלובלי, בו יש מספר מוגבל של מוקדי עניין, וכל בני הכפר שותפים לעיסוק בהם ולהתמקדות בהם.



באופן כללי ניתן לדבר על שתי מגמות מרחביות בולטות: חיזוק הפרבור (urban sprawl) ובניית ערי עולם.

urban sprawl - 'זחילה עירונית' הוא מושג באורבניזם המתאר התפשטות ערים לעבר שטחים פתוחים לצורך קיום מגורים בעלי צפיפות נמוכה. בז'ארגון המקצועי ההתייחסות אליו היא שלילית בעיקרה. מבלי להיכנס לעומק הדברים מגורים בעיר הם 'ירוקים' לעין שיעור ממגורים צמודי קרקע (סמוכים לירוק). התשתיות הנדרשות לספק צרכיהם של מעט אנשים במקומות מרוחקים, הדלק הנצרך ביוממות מהבית-לעבודה-להסעות הילדים וכו'. (דמיינו את הפקקים בכניסה לתל אביב בכל בוקר.  (הדלק, זיהום האוויר. אבוי). 





סוגי תעסוקה ופרנסה חדשים בעידן המידע מעודדים את תופעת הפירבור: היות ולרשת אין מגבלות של זמן ומקום היא מאפשרת עבודה מהבית.
בשנים האחרונות ראינו כניסה מאסיבית של נשים לאינטרנט, תוך שהן עושות שימוש נרחב בכל הכלים, והופכות לרוב בולט בכל הערוצים המשמעותיים ברשת כמו פייסבוק (72%) או גרופון (80%) ובפלטפורמות הסחר האלקטרוני (60% מהקניות ברשת מתבצעות על ידי נשים).
אימי עירן מרחיבה בנושא בפוסט מרתק. "לא מעט כלכלנים וגופי מחקר מובילים בעולם (מקינזי, קרדיט סוויס, פיינשל טיימס, קאטליסט ועוד) מאוחדים כיום בדיעה ש"הכלכלה הנשית" ה Womenomics כפי שהגדיר זאת הניוזוויק כבר ב 1998, הינה השוק המתפתח ביותר בעולם כיום ובעל פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר".



תפיסות ניהוליות שהתקבעו לאורך עשרות שנים, לפיהן עבודה מתבצעת מאתר עבודה מרכזי אחד אליו מגיעים העובדים מדי יום לשעות עבודה קבועות, השתנו לבלי הכר. האפשרות לבצע מטלות ללא מגבלות זמן ומרחק מאפשרות כיום לארגונים לקחת חלק אינטגרלי בשווקים גלובליים, ולהגיב למציאות עסקית דינמית באופן מדויק גם ממרחק של אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות. 

פיתוחם המהיר של מוצרי טכנולוגיה ניידים לצד התפתחות מקצועות הידע, תרמו להיפוך מגמות בתעשייה; אם תחילת העידן התעשייתי אופיין במגמות מרכוז (Centralizing) של מקום העבודה, הרי שבשני העשורים האחרונים אנו עדים למהפכה הפוכה של ביזור (Decentralizing) מקום העבודה. למעשה, כל עובד ידע אשר נושא עמו טלפון ומחשב נייד הופך היום לשלוחה ניידת או סניף של מקום העבודה. מקום העבודה עצמו הפך להיות רכיב משני בחשיבותו לביצוע העבודה בפועל; האמרה כי אנו "עובדים בהליכה" החליפה את האמירה השגורה כי אנו "הולכים לעבודה". פחות ופחות עובדים מוכרחים כיום לבוא באופן קבוע ושגרתי למקום העבודה על מנת לבצע עבודתם באמצעות אמצעי ייצור הזמינים להם רק במקום העבודה, ומקומות עבודה רבים מאפשרים גמישות זו.


עבודה מרחוק התגלתה במלוא יעילותה בארצות הברית לאחר שאומצו התיקונים לחוק אויר נקי (Clean Air Act) בשנת 1996. הצפייה הייתה להפחית את כמות דו-תחמוצת הפחמן וה- Ground Level Ozone בכ- 25%. עבודה מרחוק היוותה אחד הפתרונות המוצעים לצמצום הלחץ בכבישים כתוצאה משימוש של נוסע יחיד למכונית, אשר יוצר זיהום אויר וצריכה מוגברת של דלק. מחקר שנערך על ידי קייט ליסטר ותום הרניש בשנת 2008 מראה כי שלושים ושלושה מיליון אמריקאים יכולים על פי סיווגם המקצועי לעבוד מהבית. לטענת המחקר, אם אכן הם יעשו כך, יוכל הממשל האמריקאי להפחית באופן משמעותי את התלות בספקי נפט חיצוניים. נמצא כי עבודה מהבית עשויה להפחית את יבוא הנפט מהמפרץ הפרסי בכ- 24-48%, צמצום גזי החממה בכ- 67 מיליון טון ולחסוך 7.5 מיליארד גלוני דלק מדי שנה. עובדים חדשים אלו מהבית יוכלו להימנע במשותף מ 154 מיליארד מיילים של נהיגה ולחסוך 25 מיליארד דולר על רכישות דלק. יתרה מכך, המחקר מוכיח כי חסכון זמן הנסיעה עבור אותם עובדים בשל העבודה מהבית, יפנה להם 5 שבועות עבודה של זמן חופשי מדי שנה. (ויקיפדיה).


אני כותבת את הדברים האלה ולנגד עיני עומד גיסי היקר, שגר בפרבר בשרון, שבוע אחד הוא עובד מהגינה שלו בנייד (הולך במעגלים הוא תיאור יותר מדויק), לוקח ומחזיר את הילדים מבית הספר ובשבוע אחרי מקיים פגישות עבודה באירופה. למשרד המסורתי במקום העבודה אין משמעות. (לאחרונה הוא פינה את המשרד שלו מהרצליה. באמת חבל על השטח).
וכאן היתה אמורה להיכנס תמונה מחופשת הפסח, עת הגענו לבריכת המשושים אחרי ירידה של כחצי שעה, הילדים דרוכים ומוכנים לקפוץ למים והוא "מדבר עם העצים". באירופה זה יום עבודה רגיל...


כלומר, גם תופעת הפרבור והיוממות משנה את פניה. הפרבר בשרון הוא לויין לערים האירופאיות בהן מתקיימות הפגישות ולא לתל אביב. היוממות כבר אינה על בסיס יומי אלא שבועי  והיא מתקיימת בקו ישראל-אירופה.

באותה העת חברת הרשת והכלכלה הגלובלית הולידו יצור אורבאני חדש: עיר העולם. החברות הבינלאומיות מפזרות אמנם פעילות ברחבי העולם, אבל מרכזות את הניהול והשליטה המרכזית באותן ערים.


ועל כך בחלק הבא...